ג'יופן ושיפן: למה לצפות

שני מקומות, שני סוגי יום

שיפן וג'יופן קרובות זו לזו על המפה אך שונות באופיין. שיפן היא כפר הנמתח לאורך מסילת רכבת, שבו הרכבות חולפות על פני חזיתות החנויות, והאטרקציה המרכזית היא שחרור הפנסים ומפל רחב ידיים. ג'יופן היא עיירה על צלע גבעה עם סמטאות מדורגות, בתי תה ופנסים אדומים, ועבר כריית הזהב שלה הוא הסיבה לקיומה. הסיור המודרך מבקר תחילה בשיפן ובסיום בג'יופן, כך שתראו את האתרים שבחוץ בעוד אור ואת הסמטאות המקושטות בפנסים כשהשמיים מחשיכים. לצד הרכישה, ראו את המדריך לסיור או לרכבת.

Read next: טיול יום לג'יופן ושיפן מטאיפיי

איך פועל שחרור הפנסים

אתר התיירות של ניו טאיפיי סיטי מתאר את הפנסים כעשויים מנייר אורז. כותבים עליהם משאלות במברשת כתיבה סינית, ומניחים בפנים שטרות כסף כמקור הדלק שמעלה אותם לאוויר. החנויות לאורך שיפן אולד סטריט מוכרות אותם ונותנות עצות, ובלשון אתר התיירות, הרכבת חולפת ממש על פני דלת הכניסה שלכם. לפי החוקים הנוכחיים, כך נכתב באותו אתר, פינגשי היא המקום היחיד בטייוואן שבו מותר לשחרר פנסי שמיים באוויר הפתוח. עלויות הפנסים אינן כלולות במחיר הסיור, ולכן משלמים בדוכן.

מאין מגיעה המסורת

הסיפור המפורסם ביותר על מקור המנהג מזכיר את ג'וגה קונגמינג, ראש ממשלת שו-האן בתקופת שלוש הממלכות, שלפי המסופר שיגר פנסי נייר לאוויר עם מסרים צבאיים. זו הסיבה שהם מכונים גם פנסי קונגמינג. גם לפינגשי יש סיפור מקומי משלה. אתר התיירות של ניו טאיפיי סיטי מספר שבתחילת המאה ה-19 מהגרים מפוג'יין שיישבו את פינגשי סבלו לעיתים קרובות מהטרדות של שודדים, והפנסים שימשו לאות שהם בטוחים. פינגשי החייתה את תרבות הפנסים שלה בשנות ה-90, והעיר מקיימת פסטיבל פנסי שמיים מאז 1999.

להישאר בטוחים לצד מסילת רכבת פעילה

קו פינגשי הוא מסילת רכבת פעילה, שנבנתה להובלת פחם והפכה לקו תיירותי ב-1992 לפי מינהל התיירות. בשפֿן הרחוב הישן נבנה בצמוד אליה, כך שרכבות חולפות קרוב מאוד לחנויות ולדוכנים. העמודים של ניו טאיפיי סיטי מורים למבקרים לפעול לפי השילוט ולא לחצות את הפסים באופן אקראי, כי זה מסוכן. הערך של ויקיפדיה על תחנת שפֿן אומר שמדליקים פנסים על המסילה סמוך לתחנה בין רכבות. אם רכבת עתידה להגיע, זוזו הצידה והמתינו. המדריך שלכם יסביר את הקצב ביום עצמו.

מפל שיפן

מפל שפֿן הוא ברוחב של כ-40 מטרים וגובה של כ-20 מטרים, וויקיפדיה מכנה אותו המפל הרחב ביותר בטייוואן. אתר התיירות של ניו טאיפיי סיטי מכנה אותו הניאגרה של טייוואן, משום שסלעיו משופעים כנגד הזרימה — השוואה לצורה ולא לגודל. לעיתים קרובות נוצרות קשתות בענן האבק בימים שטופי שמש, מה שהעניק לבריכה את הכינוי בריכת הקשת. הוא שוכן בפארק עירוני עם כמה נקודות תצפית. הפארק פתוח מדי יום למעט ערב ראש השנה הסינית, ושעות הפעילות משתנות עם העונות — נסגר מוקדם יותר בחורף מאשר בקיץ.

ג'יופן והבהלה לזהב

לפני הזהב, כלכלתה של ג'יופן נשענה על קמפור, לפי מינהל התיירות. ויקיפדיה מספרת שעובדים שסללו את מסילת הרכבת מטאיפיי לקילונג מצאו פתיתי זהב בשלהי המאה ה-19, ובהלה לזהב פרצה בעקבות זאת. העיירה צמחה לעיירת בום שהגיעה לשיאה תחת השלטון היפני, ומחפשי זהב הגיעו מאלפי משפחות. השם מתורגם בדרך כלל כ"תשעה חלקים", בהתייחסות לתשע משפחות בכפר המוקדם. הכרייה דעכה לאחר מלחמת העולם השנייה והמכרה נסגר בראשית שנות ה-70, ולאחר מכן העיירה נשכחה במידה רבה לזמן מה. בג'יופן מתגוררים כיום כ-1,600 תושבים.

איך ג'יופן חזרה לחיים

תחייתה של ג'יופן החלה עם סרט. סרטו של הואו הסיאו-הסיין מ-1989, "עיר של עצב", שצולם באתרי העיירה, זכה באריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. ויקיפדיה מספרת שג'יופן וג'ינגואשן הסמוכה הפכו ליעדי תיירות פופולריים בשנות ה-90 בעיקר בזכות האופן שבו הסרט הציג אותן. בתי תה, בתי קפה וחנויות מזכרות באו בעקבותיהם. כתבה בטייוואן מייחסת לבית תה אחד, השוכן במבנה בן מאה שנה של חברת כרייה לשעבר ברחוב ג'ישאן, את הצתת תור הזהב השני של העיירה. אם סיפור הכרייה מעניין אתכם, מוזיאון הזהב פועל בג'ינגואשן הסמוכה.

ג'יופן אחרי רדת החשכה

ג'יופן צמחה באופן אורגני על המדרונות, ולכן רחובותיה מתפתלים ומסתעפים ולא עוקבים אחרי רשת מסודרת. רחוב ג'יופן הישן הוא נתיב הקניות הראשי וחוצה את רוב הכפר, עם רחובות מדורגים שצמודים להם פנסים אדומים והמוני מבקרים. מינהל התיירות מונה בין הסיבות לבוא את בתי התה ואת הנוף אל הים מול קילונג. כתבה טייוואנית מציינת שחנויות רבות נסגרות כיום מוקדם, כך שאל תתכננו קניות בשעות המאוחרות. שולחן ליד החלון בבית תה אינו מובטח לעולם.

שאלת "המסע המופלא

מבקרים רבים שואלים אם ג'יופן היא העיירה מהסרט "המסע המופלא". ויקיפדיה מספרת שהעיירה צברה פופולריות משנת 2001 בשל דמיונה לאזור המרכזי בסרט, מה שמשך תיירים יפנים, ושהאיאו מיאזאקי הכחיש שג'יופן הייתה המודל. באותו ערך אנציקלופדי על הסרט מפורטות השראות אחרות לבית המרחץ ולמבנים שבו, ובהן דוגו אונסן, המוזיאון הפתוח לאדריכלות אדו-טוקיו ונוטויה ריוקן. לכן התייחסו לקשר כאל אסוציאציה פופולרית, לא כאל עובדה. הפנסים והסמטאות המדורגות שווים ביקור בזכות עצמם.

מה להביא ומה ללבוש

עמוד ההזמנה מפרט נעליים נוחות, ציוד גשם ומזומן, ומוסיף שהסיור כולל הרבה הליכה. הסמטאות של ג'יופן מדורגות, והעיירה שוכנת על מדרון, כך שלנעליים עם אחיזה טובה יש חשיבות גדולה יותר מאשר לסטייל. אתר התיירות של ניו טאיפיי סיטי מציין שבפינגשי יש ימים גשומים רבים, וכתבה טייוואנית מספרת שהנוף בג'יופן משתנה עם העונות ואפילו בתוך יום אחד, עם ערפל בקיץ ובקרי "ים עננים" באביב. קחו שכבה נוספת ודרך לשמור על הטלפון יבש. אוכל ושתייה אינם כלולים בסיור, אז קחו איתכם מזומן לדוכנים.

למי זה לא מתאים

אם אתם רוצים את ג'יופן לעצמכם, זה לא היום: העיירה עמוסה במבקרים, ודוכני הפנסים בשיפן חולקים רחוב צר עם מסילת רכבת. אם אתם מקווים להיכנס אל תוך תפאורה של "המסע המופלא", לא תמצאו כזו, שכן הקשר הוא רק אסוציאציה פופולרית. פסטיבל הפנסים השמימיים של פינגשי הוא אירוע נפרד, עם תאריכים משלו סביב יום הפנסים, והרחפת פנס רגילה בדוכן בשיפן אינה אותו פסטיבל. בנוסף, עמוד ההזמנה אינו ממליץ על הסיור לאנשים עם מוגבלויות תנועה, בעיות לב או לחץ דם גבוה.